להיוולד על המיטה של סבתא

אני לא מיילדת, אתן יודעות. אבל סטטיסטית, כשאת עובדת כדולה כעשרים וחמש שנה, מתישהו יצא לך לקבל לידות גם אם לא תכננת. לא תכננתי שאני אהיה הראשונה שאלטף לה את הראש. חשבתי, כמוה, שהיא תלד במרכז הלידה אתו ועם המיילדת ואיתי. חשבנו שאני אגיע אליהם וניסע יחד, כי ככה היא הרגישה טוב יותר לנסוע עד לניאדו. חשבנו שננפח את הבריכה שהם הכינו ושהיא תעביר בה את הצירים. חשבנו...

אבל כשהיא צלצלה ואמרה שהיא מרגישה משהו, היא עדיין לא הייתה צריכה אותי. וגם אחר כך כשהיא הלכה לבקר את הגדולה אצל הוריה בבית הסמוך. והיא אמרה לי לאזור כוחות כי הקרע במיניסקוס... והיא דיברה עם המיילדת שאמרה שזה נשמע מוקדם מדי לצאת וכנראה צדקה לפי מה ששמעה.

ואז פתאום זינקתי מהמיטה. לא ממש ישנתי, אבל מן נמנום כזה כשכל כמה דקות אני מסתכלת אם יש הודעה. היא אמרה שתצלצל כשתרגיש שהיא רוצה או צריכה. זינקתי כי הרגשתי שמשהו קורה וצלצלתי אליה ושמעתי את קולה ואז שמעתי אותה בציר. "תצאו לפני שאני אגיע" אמרתי להם, "אל תחכו לי, ניפגש שם". היא ביקשה שאבוא אליהם. לקחתי מונית אליהם, כעשר דקות נסיעה. בדרך צלצלתי למיילדת ואמרתי לה שאני לא בטוחה שנגיע ללניאדו שאני חושבת שניסע לחדר הלידה שממש קרוב לביתם, נדמה לי שזה כבר אינטנסיבי מדי ואז צלצלתי אליה שוב ושמעתי את קולה. "תזמינו מד"א", אמרתי לו, שלקח את הטלפון, בשקט. הוא לא הבין למה, אז אמרתי לו שנראה לי שהיא ממש קרובה ללידה. לאחר כמה ניסיונות למצוא דרך אחרת, הוא הזמין את מד"א. צלצלתי למיילדת שלנו ואמרתי לה שננסה להגיע לחדר הלידה הקרוב, שאנחנו לא מגיעים.

הגעתי דקה לפני מתנדבי מד"א. הייתי ליד המעלית כשראיתי את האמבולנס עוצר בפתח הבניין. כשנכנסתי לדירת הוריה קיבלו אותי ברחרוחים חשדניים כלבה וחתול. היא הייתה בחדר, על המיטה הזוגית של הוריה. יפה כחיה שכל חושיה ערים. "אני יולדת" היא אמרה לי, "אני לא הולכת לשום חדר לידה". "הכל בסדר, אמרתי לה. תנשמי ותרפי. שני פרמדיקים חובשי כיפות וארוכי פאות נכנסו לחדר. מבטה התחלף למבט של תדהמה. "אני לא הולכת לשום מקום היא הבהירה להם". הם הרגיעו אותה והבהירו לנו שהם לא הולכים להפריע לשום דבר.

וכך, כשהם עומדים מהצד ואני איתה על המיטה, מאחוריה, נולדה תינוקת מדהימה לאחר שני צירי לחץ. כשהראש שלה היה על הפרינאום לשנייה, עטוף עדיין בשק השפיר, ליטפתי אותו ואמרתי לה: "קדימה קטנה, את יכולה לעשות את זה, את יודעת". ובציר השני, המים פקעו ושטפו אותן ואותי והיא יצאה בבת אחת מבלי שאיש או אישה הפריעו לה לעשות את חצי הסיבוב האחרון על הפרינאום, שום יד לא משכה את הראש שלה או את הכתפיים, אף אחד לא הפריע לה לצאת בדרכה. רק לקחתי אותה לאחר שהייתה כבר על המיטה ונתתי אותה לאמא שלה שהתיישבה והיא התחילה לינוק מיד בפה פעור לרווחה כשמלוא העטרה בפיה וכששום רפלקס לא מופרע על ידי מגע או התערבות זו או אחרת. ככה פשוט.

כשהפרמדיקים ביקשו לחתוך את חבל הטבור, ביקשנו להשהות את החיתוך. וכך ישבו הנפלאות האלו מחוברות כשעה, כשהקטנטנה יונקת כל הזמן בשקיקה ואחרי שחבל הטבור הפסיק לפעום, חתך אותו הפרמדיק ששמח להתכבד בכך. וכשהם שאלו אותי על השלייה, אמרתי להם: בואו ניתן לה סיכוי לצאת לבד, כמו שהתינוקת יצאה לבד. וכך ילדה האמא את השלייה מבלי שיד איש או אישה משכו אותה ולא הכאיבו לאמא שלה ולא סיכנו את שלמותה ולא הזיקו לדופן הרחם.

ואחר כך הסיר האבא המופתע והמאושר את החולצה ואני שמתי אותה עליו וכיסיתי את שניהם במגבת עבה ובשמיכה. וכשיצאנו מהחדר, ניגשה הכלבה והופיע החתול והסבא חבק את נכדתו. "אני נולדתי על המיטה של ההורים שלי", מלמלה הסבתא, "והיא נולדה במיטה של סבא וסבתא שלה" אמרתי לה אני, "איזה יופי".

ואחר כך, ממש בנחת, עברנו לבית החולים הקרוב מאוד, התקבלנו בהתחלה בהרמת גבה וכאילו בנזיפה, אבל אחר כך כשהצוות נשבה בקסמו של הסיפור השתנה הכל ורוח טובה התחילה לנשוב ועטפה אותנו ברוך.

אני לא מיילדת, אתן יודעות. אני לא מתכננת לקבל לידות, אבל משנתי סדורה ואני יודעת שאני מתכווצת בכל פעם שמיילדת או רופא, ואפילו מיילדות מאוד מאוד טבעיות, מושכות את ראש התינוק או מחלצות כתף בכוח, בעוד שהן לא נתנו סיכוי לתינוק או לתינוקת לצאת בעצמם.

והנה לרגע, הכל היה אפשרי. האמא ילדה כשהיא קשובה לעצמה, התינוקת נולדה לבד, כפי שנשים ותינוקות יודעים לעשות זאת כבר אלפי שנים, גם השלייה נולדת בלחיצה פשוטה אחת, בעת הנכונה.

ויבואו הספקנים וגם בעלי הניסיון שראו לידות רבות, ויגידו שזה לא תמיד כך ולפעמים צריך לעזור ולחלץ, נכון. אבל הרבה פעמים, אפשר לתת לזה לקרות ככה, בטבעיות, בזרימה חופשית מהתערבות, באמונה שאימהות ותינוקות יודעים ללדת ולהיוולד. ככה זה היה תמיד וכך ימשיך להיות על אף הקדמה ועל אף המכשירים "היודעים" ועל אף שנדמה לנו שאנחנו יכולים לשלוט לחלוטין בתהליכים. היא התכוונה להגיע ללניאדו ואני התכוונתי לנסוע איתם לשם באוטו או אפילו להספיק להגיע לחדר הלידה הקרוב לביתם, אבל יד נעלמה כתבה את סיפור הלידה הזה בגרסה אחרת ואנחנו הצטרפנו אליו, באהבה ובהודיה. הללויה.