להגשים אהבה - יום האישה הבינלאומי 2018

בין הרגע הרך והאוהב של ראשית החיים לפרידה מהם מתרחשים חיים שלמים.

קול א׳: יום האישה. כל יום הוא יום האישה עבורך. עבורך כאישה, כאישה שעובדת בעיקר עם נשים, מלמדת נשים מרפאה נשים.

קול ב׳: את? שמייחלת לראות בכל אחת ואחד השתקפות האלוהי? מה לך ולחלוקה בין אישה לגבר? את שיודעת שבגלגול הזה את אמנם אישה אבל בבא, מי יודעת...

הבחירה

ובכל זאת נולדתי אישה ובחרתי בדרך נשית מובהקת כדרך חיי - משימתי בעולם, חובתי הטובה מבחירה ועל כך אני בהודיה גדולה.

כבר שנים שאני מסתובבת במסדרונות החיים. רואה, חווה ונמצאת בעיקר רגעים בהם נשמה מתגשמת בגוף וגם באלו, בהם נשמה עוזבת אותו ופונה לדרך אחרת.

החיים, כשאנו מסכימות להביט להם בעיניים ולרדת לנבכי נשמתם, מלמדים אותנו אהבה. כל מה שנמצא שם בין פקיחת העיניים של ראשית החיים לבין עצימתן, ראוי לו שיהיה אהבה, שיהיה באהבה.

בחרדת קודש אני כותבת את המילים הללו, שכן כל כך פשוט לשחוק אותן ולהמציא סלוגנים ממיסי לב אך חסרי כיסוי, כל כך אפשרי לפלבל בעיניים, לומר אהבה ולהתנהג אחרת. בחרדת קודש, שכן מיד אני יכולה לספור את המקרים בהם לא נהגתי באהבה הראויה בעיני במקרים אלו או אחרים. אז אני מתפללת למודעות ולצנעה ול... אהבה בבואי לכתוב את המילים הללו.

מה זאת הנאיביות הזו?

במסדרונות החיים אני מסתובבת. נוגעת בחיים על גווניהם השונים. אני מכירה את הצבעים שצובעים את עולמנו. איני זקוקה למשקפיים מיוחדים כדי לראות את הרך והמעניק והאוהב כמו גם את הנוקשה והרומס והפוגע. המסע באותם מסדרונות מפגיש אותנו עם עצמנו, עם אנשים אחרים, עם אירועי חיים משמעותיים ועם כאלו יומיומיים. המבט הכולל על העולם ועל מופעיו עשוי להיות מרפה ידיים לעיתים, מתסכל, מאכזב ואף אולי, לרגע, מעמיד בספק את משמעות הקיום.

די להתחבר לרגע לתקשורת, לשוחח עם חברה או להעלות בזיכרוננו אירועי חיים מורכבים שעברנו. אפילו מצבים בהם פגעו בנו ואפילו כאלו שפגעו בנו בכוונה. אלו, האחרונים, גם בספרות המקצועית, נחשבים כמי שפגיעתם הקשה ביותר.

ולכן...

חובה על מי שניתנה לה מתנת האהבה להאיר. להאיר למי שקשה עליה(ם) חשיפת האהבה, הענקת האהבה, ראיית האהבה. מתוך תחושת יש, ממעיין של שמחה שנובע מבפנים.

להגשים אהבה

בודקת. להיכן אני יכולה להביא אהבה? להביא אהבה, להאיר באור בהיר, נטול עד כמה שניתן מרעשים פנימיים, לרגע לא לחשוב שהטוב של השנייה הוא על חשבוני, לפרגן. לפרגן.... ולא רק לעצמנו.

רקמת החיים

בין הרגע הרך והאוהב של ראשית החיים לפרידה מהם מתרחשים חיים שלמים. לו ניתן לעצמנו לשמר, לטפח, להזין ולהעצים את הרגעים האלו. לא לשכוח את האהבה שנובעת מאתנו עם פעימת החיים הראשונה ואת זו שאנו חשות רגע לפני שאנחנו נפרדות מאדם אהוב. לו נשכיל לפנות לעצמנו ולאחרים באותה רכות של הרך הנולד או האדם הנפרד, כמה סלחנות תהיה שם, כמה אהבה. אהבה מוגשמת.

גילה רונאל, מנהלת מכללת דיאדה ומכללת אמאלדת - קורס דולות ומדריכות הכנה ללידה, מכשירה נשות מקצוע בתחום ההיריון והלידה, מומחית ברפואה משלימה סב לילדתית, מכינה לקראת לידה ודולה משנת 1992, פעילה חברתית לשינוי פני הלידה בישראל. מאמנת בגישה פסיכולוגית ובעלת תואר שני בבריאות הוליסטית - אונ׳ לסלי. פרסומים: טבעי ללדת; השמים של סבא; קלפי מוכנה.

❤️