דיכדוך לאחר לידה, דיכאון לאחר לידה - למה לשים לב?
לידה היא אירוע מכונן: בין אם הייתה זו לידה נפלאה וזורמת, ובין אם הייתה זו לידה שהסתבכה, שהייתה שונה מאוד מכל מה שדמיינתם – בכל מקרה, קרה שם משהו גדול: תינוק בא לעולם, ואתו דרמת החיים כולה. יחד עם הדרמה, מופיע בכי רב, לפעמים כתגובה של התפרקות או של בלבול. זו אמנם תגובה טבעית אחרי לידה, אך במקרים מסוימים הסימפטומים מדאיגים יותר, ומבקשים מאתנו לשים לב: אולי זה הזמן לקבל עזרה, אולי מדובר בתופעה הידועה בשמה: דיכאון אחרי לידה. מהו דיכאון אחרי לידה דיכאון אחרי לידה (Postpartum Depression) הוא תופעה נפשית המצויה במרכז ה"סרגל", בין דכדוך אחרי לידה (Postpartum Blues) לבין דיכאון פסיכוטי (Postpartum Psychosis) שמשני צדדיו. כדי להבינו, עלינו לזהות קודם את התופעה השכיחה ביותר: דכדוך אחרי לידה. דכדוך כזה הוא מצב נפשי שכיח, שפוקד, לפי מחקרים, מעל לחמישים אחוזים מהנשים היולדות. הדכדוך מופיע מספר ימים אחרי הלידה וחולף במשך הימים הראשונים ועד שבוע-שבועיים לאחר הלידה. הוא מאופיין בבלבול, בחוסר בטחון, בדאגנות יתר, בתוקפנות מילולית קלה, ברצון לבכות לעתים תכופות, ובחוסר רצון לפגוש אנשים.
מדוע זה קורה? מה שאנו מכנים "בלוז" או דכדוך הוא תגובה לאירוע משמעותי מאוד שהאישה עוברת: הלידה היא במובנים רבים אירוע מטלטל, פיסית ונפשית. נשים באות ללידה עם ציפיות מעצמן, עם דימוי שיש להן על הלידה, על התפקוד של בן הזוג, על הפגישה הראשונה עם התינוק. ציפיות אלה לא תמיד מתמלאות, או נראות אחרת בזמן אמת. לעתים נשים נבהלות מעוצמת הרגשות, ולפעמים הן מתקשות להודות באכזבה מסוימת או בקושי "להכיל" את מה שקורה. המאפיינים הללו ונוספים גורמים לנשים להרגיש כאילו הן יושבות על סחרחרת (קרוסלה) גדולה, שמתנדנדת מצד לצד. אצל חלק מהנשים, הסחרחרת הזו תאט את הקצב לאט לאט, החוויות יתארגנו מבפנים ומבחוץ, והטלטלה תירגע. אצל נשים אחרות, לא תפסיק הסחרחרת להתנדנד ואף תגביר את הקצב. דיכאון אחרי לידה הוא מצב שבו הטלטלה לא נרגעת, ותסמיני הדכדוך נמשכים ואף מחמירים: בלבול, רגזנות יוצאת דופן, אפטיה ועייפות מוגזמות. התופעה פוקדת בין עשרה לעשרים אחוזים מהנשים לאחר הלידה. ההבנה שהתופעות נמשכות ולא נרגעות משמעותה שיש כאן נורת אזהרה, אשר אסור להתעלם ממנה או לומר: "אה, היא פשוט אחרי לידה". בקצה האחר של ה"סקאלה" קיים גם דיכאון פסיכוטי. דיכאון כזה יופיע לרוב אצל נשים בעלות נטייה קודמת לדיכאון (שאושפזו בעבר, שטופלו בעבר), והוא מופיע בשכיחות של מקרה אחד או שניים לכל אלף לידות.
לְמַה כדאי לשים לב אנחנו נוהגים לומר ש"כל יום אמור להיות קל יותר מקודמו": התפרים יכאבו פחות, הדימום יפחת, הגודש בשד יעלם, וגם הטחורים. הבלבול, חוסר הביטחון והדאגנות הקיצונית אמורים לפנות מקום ללמידה ולהתמקדות שמביאה אתה בהירות גדולה יותר, עוד קצת ביטחון (לאט, לאט). אם זה לא קרה מהרגע הראשון, הרי שבהדרגה התינוק אמור להיראות לנו יפה יותר, נחמד וכמעט לא "מפחיד". אנחנו מפסיקות לחשוב רק על ההתעוררות בלילה, ואיך הוא יצרח עד לב השמיים, ומתחילות להאמין ש"יהיה בסדר", ושאפשר להבחין באור שבקצה המנהרה הלא-מוכרת.
לפעמים זה לא כך. עשרה עד עשרים אחוז מהנשים נשארות במקומן וזקוקות לעזרה. זהו מצב שבו העייפות אינה רק תוצאה של חוסר שינה, אלא של תשישות עמוקה מבפנים. תחושה של חוסר חשק לדברים שפעם התרגשנו מהם, חוסר תיאבון, חוסר עניין בדברים שונים וחוסר רצון לקיים יחסי מין. אפרוריות כזו, שמשתלטת על הכול.
חשוב לומר: חלק גדול מהנשים, שלא נמצאות בדיכאון לאחר לידה, מרגישות עייפות מאוד, החשק המיני יורד (כתוצאה מפעילות הורמונלית) ומיקוד העניין האישי הוא בחיתולים, בהנקה ובהאכלה. אבל במצב של דיכאון, שמחת החיים נעלמת, ולצידה עלולים להופיע רגשות שליליים כלפי בן הזוג ולתינוק. גם היחס כלפי התינוק משמעותי בהקשר של דיכאון אחרי לידה: לעתים נזהה חוסר חשק קיצוני לטפל בו, היעדר מסוגלות להאכיל או לחתל אותו, קושי להגיב כלפיו בחיוך או בחום. בפעמים אחרות נמצא תגובה הפוכה: חרדה עמוקה מכל דבר שקשור לתינוק, מכל בכי או התעטשות, והאשמה עצמית: "אני לא אוהבת אותו מספיק", "אני לא אימא טובה" וכדומה. במקרים הקשים יותר לזיהוי, יהיו נשים שיסתירו את הדיכאון. אלה נשים שנראות כמי שמתפקדות "נפלא": תינוק "מתוקתק", בית מטופח ונקי, אֵם ש"חייבת להיראות כמיליון דולר". אבל בפנים − חלל. נשים אלה חוות ריקנות עצומה, ולא מדברות על כך כדי לשמור על הדימוי שלהן בפני עצמן ובפני העולם. מי צריך לשים לב? כל מי שנמצא בקשר עם אישה לאחר לידה יכול לשים לב שמשהו משתבש: מדריכת ההכנה הלידה צריכה לדבר בקורס על התופעה כדי שהדבר יהיה ידוע. חשוב, כמובן, שבן הזוג יהיה ערני, ולא יתרץ כל קושי ב"שינויים הורמונליים". כך גם לגבי האם, הדולה, רופא המשפחה. ואולי חשוב מכל – האישה עצמה. אם היא מרגישה שמשהו מאוד "לא בסדר", רצוי מאוד לדבר על כך. ככל שהאבחון מוקדם יותר, כך התיקון של המצב יהיה מהיר יותר. מה יכול לעזור? נתחיל בדברים הבסיסיים ביותר: • בדידות – לא טוב היות אישה לבדה אחרי הלידה. בן זוג, אימא, חברה, אחות, אח, אבא, קרובת משפחה – כל אלו ועוד, ובתנאי שלא באו להתארח אלא ללוות, לסייע ופשוט להיות עם האם היולדת, להקשיב לה, לחייך. • אוכל – חכו קצת עם הדיאטה. לא צריך לטרוף, אבל חשוב לאכול אוכל חמים ומזין שמכיל את כל אבות המזון ותומך בהתאוששות הגוף. "האכלת" האישה לאחר לידה יכולה להיות משימה שהקרובים לה ייקחו על עצמם. מומלץ גם לאכול אתה, כדי לארח לה חברה. קדרה חמה או סיר מרק הם מזון גם לנפש, לא רק לגוף. • שינה – ללא עזרה מבחוץ, היא לא תישן. כשמביאים לה סיר מרק, אפשר גם להישאר אחר כך ולדאוג שהיא תלך לישון, לנוח. במצבה, שינה היא מזון רגשי חשוב. • דברו אליה – קודם כל, ברמה הביתית. חשוב שהיא תספר, שתרגיש שהיא יכולה לומר "לא טוב לי", גם לבן הזוג. אחת הדרכים הטובות והיעילות לפתור מצוקות היא בבקשת עזרה. זהו צעד ראשון להחלמה, להתאוששות, ליציאה מהסבך שנקלעים אליו. • עזרה מקצועית – פסיכולוגים ולעתים פסיכיאטרים (יש מקרים שמצריכים נטילת תרופות) שמומחים לעבודה עם נשים לאחר לידה. הפניה לפסיכולוג או לפסיכיאטר אינה הדבקת תווית אלא בדיקה מקצועית ולעיתים טיפול שיסייע לה ולמשפחה בתקופה הלא פשוטה הזו. • קבוצות ליווי, קבוצות אימהות-תינוקות – הקבוצה לא נועדה לפתור עניינים פרטיים, אבל היא עוזרת "לנרמל" מצבים. לעתים, לראשונה, נשים מבחינות שגם אחרות נמצאות במצבן: "אני לא לבד", "אני לא משוגעת כשאני מרגישה כך". מאחר והקבוצות מונחות, המנחה יכולה לתרום מניסיונה ולכוון לאפיקי טיפול נוספים במידת הצורך. • טיפול בחוויית הלידה – אם הייתה זו חוויה טראומטית שהשאירה טעם ממש לא טוב. תחושה של חידלון, החמצה, לעתים השפלה או האשמה עצמית מחייבות התייחסות: אפשר לדבר עם מדריכת ההכנה ללידה, עם מיילדת או עם פסיכולוג ומטפל שמכיר את האישה. חשוב לא להשאיר את הנושא "פתוח"! • טיפול ברפואה משלימה – החל מעיסוי מרפה ומרפא שמחזיר לגוף תחושות והתנסות חיובית, ועד הומאופתיה וצמחים שמרגיעים את הנפש. אסור לשכוח שלעתים חוסר איזון גופני מביא לחוסר איזון נפשי. לאחר הריון ולידה, כאשר כל המערכות מטולטלות, רק טבעי שיופיע חוסר איזון כזה. • עם הרוח – להתפלל, לעשות מדיטציה או כל דבר אחר שיכול לחבר למשאבים גדולים מאתנו. • חום ואהבה – לעטוף אותה בחום ואהבה. לתת לה להרגיש שמקבלים אותה כמו שהיא.
דיכאון אחרי לידה הוא תופעה שאפשר לטפל בה ולהשתחרר ממנה, ולכן הכי חשוב, כמו שכבר אמר אחד מגדולי חכמינו, רבי נחמן מברסלב: "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". בעיקר לא לפחד לדבר על זה, ולא להתבייש לטפל בכך.
